שעון גיר

לא רוצה לעשות כאן פרסומת, אבל... קנינו משהו ממש מגניב באיקאה: שעון שאפשר לצייר עליו עם גירים. לא רק שזה יפה ומאפשר להחליף עיצובים כמה שרוצים, זה גם מעודד לימוד של שעון מחוגים וקריאת שעה.

כמו שאתם רואים, עכשיו אנחנו בקטע של מומינים.

ואם כבר מדברים על גירים, אז יש לנו גם לוח:

לקוף יש בעיה (בלי הקוף).

הטירה של החתול במגפיים (בלי החתול)

וסתם חייזר.

ניסוי באדים

ממש הזנחתי את הבלוג לאחרונה. לא כי לא עשינו שום דבר מעניין, פשוט כי אין זמן. אבל הנה משהו קצר:

לפעמים, יחד עם המשלוח מהסופר, מגיעות חבילות של קרח יבש. אם שמים אותו בקנקן ושופכים לתוך הקנקן מים רותחים - מקבלים אדים ממש יפים.

האדים כבדים יותר מהאויר, לכן הם נשפכים למטה בצורה מעניינת.

חייבים רק להזהר לא לגעת בקרח בידיים חשופות.

מלכודת לחרק

לפעמים זה מאד מפתיע מה יכול להעסיק ילד בן 4. צעצוע יקר ומתוחכם מספיק לפעמים לשעה. המשחק הבא שהמצאנו - הספיק בנתיים לשעות ארוכות וזה עוד לא נגמר.

היו לנו כמה חרקי צעצוע שקנינו פעם וקופסה עם מכסה.

אז עשינו מלכודת חרקים. שמנו מקל שמחזיק את המכסה, קשרנו חוט, שמנו בפנים כמה דגי צעצוע בתור פיתיון ועמית התחבא מתחת לכסא.

בהתחלה באים הזבובים, כי הם מריחים דגים. עמית מושך בחוט, המכסה נסגר. פותחים מחדש, עכשיו באים העכביש והצפרדע - לאכול זבובים. אחרי זה עטלף - כי הוא חושב שזו מערה. וכך לכל חרק יש את הסיבה שלו, שמובליה אותו למלכודת. חוץ מהחרגול - הוא סתם לא מסתכל לאן הוא קופץ. שעות של אושר :)

(כן, אני יודע שצפרדע ועטלף הם לא חרקים)

ראש השנה בראש אחר

התבקשנו בגן להכין ברכת ראש השנה לעמית ולהביא אותה במעטפה. הילדים קיבלו את הברכות כהפתעה במפגש החגיגי. מכוון שכבר נמעס לי מרימונים ותפוחים בדבש, הכנתי משהו קצת שונה:

משקפיים של מיניונים

אין הרבה מה להגיד על ה"פרוייקט" הזה, פשוט עשינו משקפיים של מיניונים. ציוד נדרש: שתי קופסאות של "פרינגלס", נייר כסף, פלסטיק שקוף ולוחץ ניטים.

גוזרים את הקופסאות לגודל המתאים, חותכים עיגול בתחתית ומדביקים פלסטיק שקוף. מורחים קצת דבק, עוטפים בנייר כסף. מחברים את שני החצאים עם ניטים באמצע ומוסיפים כמה ניטים בצדדים בשביל היופי:

נשאר רק למצוא איזה מיניון שצריך משקפיים:

ביי!

 

!בתים

אני אוהב בתים. אם עמית היה אוהב את תהליך יצירתם כמוני, או לפחות היה לו קצת סבלנות לחכות לתוצאה הסופית, הייתי מייצר הרבה יותר מהם והייתי ועושה אותם מורכבים הרבה יותר. טוב, אולי זה יבוא עם הגיל. בנתיים זה מה שיצא לנו:

הבית הזה נעשה עבור אינדי (החתול). אבל אינדי, עם החשדנות האופיינית לו, החליט שזו בודאי מלכודת ועדיף להתחבא מתחת למיטה ליתר בטחון. אחרי שלעמית נמאס לשחק עם הבית הזה, הוא נתרם לגן וקיבל שם חיים חדשים.

הבתים הבאים, קטנים יותר, עדיין איתנו:

זו רק ההתחלה, כי... אני אוהב בתים, כבר אמרתי?

צבעי מים

כל יום-יומיים עמית לוקח בקבוק מים חדש לגן. על הבקבוק נהוג לרשום את שם הילד, אבל אנחנו מוסיפים עוד משהו - ציור קטן. בכל פעם זה ציור אחר, משהו פשוט, משהו שצץ לנו בראש באותו הרגע.

מימין לשמאל: רומבה, עץ, כדורגל ואג, האריה ששאג

התחלנו עם זה סתם ככה יום אחד, וראינו שעמית מאד מתלהב. מאוחר יותר קראתי איפשהו מאמר של פסיכולוג ילדים, שסיפר שעל מנת להקל על הפרידה ועל געגועים של ילד שהולך לגן, אפשר לתת לו פתק קטן, ציור או חותמת דיו על היד, כדי שירגיש שחלק מהבית ומהמשפחה תמיד נמצא איתו. עמית כבר גדל ואין לנו בעיות פרידה, אבל אני רוצה לחשוב שציור קטן על הבקבוק מזכיר לו שאנחנו חושבים עליו גם כשאנחנו לא לידו.